עקרונות הבניה הרומאית של ויטרוביוס – יציבות, שימושיות, היופי

אחד מן התחומים בהם הצטיינו הרומאים הוא אדריכלות, כאשר הבניה הרומית – בסגנון, בחומרי הבניה ואף בחידושים ארכיטקטונים – הינם היסוד והבסיס לבניה האירופאית. עקרונות הבנייה הרומאית העתיקה הם הבסיס לתכנון הערים המודרני, שימוש בחומרי בניה, ואף האדריכלות הרומאית הגדירה את סוגי הבניינים בבנייה הציבורית המודרנית. אך עם זאת האדריכלות הרומאית אינה מקורית, וזהו סגנון אדריכלות אקלקטי המובנה ממקורות שונים – כאשר הבולטים בהם הם סגנון הבניה ההלניסטי והאסטרוקי. למרות מקורות קיימים אלו, חדשנותם של הרומאים היתה היכולת לשאוב מוטיבים ממקורות שונים ולשלב אותם, תוך כדי חדשנות, למוטיב בניה חדש, מפותח יותר, ובד"כ אף גדול יותר מבעבר.

האדריכל הרומי מרקוס ויטרוביוס פוליו (Marcus Vitruvius Pollio) הניח במאה הראשונה לפנה"ס את היסודות התאורטיים לאדריכלות וההנדסה האזרחית הרומית, כאשר הוא כתב מספר ספרים המתארים את מאפייני האדריכלות הרומית. בספרו השלישי, העוסק בבנית מקדשים, ויטרוביוס מציג את שלשת עקרונות הבניה הרומאית: היציבות (Firmitas) – החישובים הנוגעים לשלמות המבנה והחומרים הנדרשים, היעילות או השימושיות (Utilitas) – הפונקציונליות והאופן בו המבנה מתפקד ע"פ תכליתו, ולבסוף היופי (Venustas) – כל השיקולים האסטטיים כאשר בראשם עומדת הפרופורציה.