עבודת סמינריון בנושא מעצר מנהלי לאור זכויות האדם וחוקי היסוד במדינת ישראל
מעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי, בו נעצר אדם בצו מנהלי שניתן להארכה מדי פעם וזאת ללא כתב אישום או משפט. המעצר המנהלי חורג מסדר הדין הקיים, והעצור נאלץ להתמודד עם מעצר ללא האפשרות שהחשדות נגדו יעמדו במבחן משפטי ומבלי שתינתן לו הזכות הבסיסית להתגונן מפניהם. מטרת המעצר, כפי שגם הוגדרה בחוקים הנוגעים בכך, היא למנוע את הסכנה הצפויה בעתיד מאותו אדם בעתיד לביטחון המדינה ודאגה לשלום הציבור ולא כאמצעי ענישה בגין עבירות שבוצעו בעבר.
הליך זה נתפס כאמצעי דרסטי ביותר שפוגע רבות בזכויות האדם הבסיסיות, בין היתר, מאחר ואינו דורש ודאות מוחלטת לרמת מסוכנות העצור לביטחון המדינה והציבור ומאחר והמעצר אינו מוגבל בזמן. בנוסף, לעיתים קרובות מידי בסופו של הליך מעצר זה לרוב לא מעמידים את העצור לדין פלילי ולא מאשימים אותו בכל אישום.
במדינת ישראל, בתואנה של מצב בטחוני המחייב זאת, קיימות תקנות וחוקים המאפשרים לרשויות הביטחון לעצור אנשים במעצר מנהלי הן בתוך תחומי המדינה והן בתחומי הרשות הפלסטינית. חוקים וצווים אלו נותנים חופש רב לשר הביטחון, הרמטכ"ל ואף למפקד צבאי בדרג נמוך יותר להחליט על מעצרו של אדם למשך זמן של עד 6 חודשים בד"כ, עם אפשרויות הארכה לתקופות ארוכות יותר, בפיקוח שופט צבאי או אזרחי.
תוכן העניינים:
2.1. תקנות ההגנה (שעת חירום) – 1945. 3
2.2. חוק סמכויות לשעת חירום (מעצרים), תשל"ט – 1979. 5
2.3. צו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה), תשמ"ח – 1988. 6
2.4. חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב – 2002. 7
2.5. מעצר מנהלי בחוק הבינלאומי 8
3.1. הזכות לחירות, לביטחון, ולהליך משפטי הוגן 9
3.2. חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, 1992. 12
3.3. הצורך המשפטי באיזון בהתנגשות זכויות. 14
3.3. חשיבות האבחנה בין זכויות טבעיות לאינטרסים במשפט. 15
4.1. חוקי היסוד ותפקידם באיזון הזכויות לעומת האינטרסים. 19
4.2. התערבות בתי המשפט במעצר מנהלי לפני ולאחר החקיקה. 22
4.3. היקף המעצרים לפני ולאחר החקיקה. 28
4.4. האם ישנו שינוי בתפיסת בית המשפט והאם ישנה השפעה על כמות המעצרים? 30