סמינריון בנושא מסעות האופנוענים בתקופת המנדט לפרסום הציונות

כל שנות הילדות מאוד נמשכתי לפעילויות אקסטרים, לריגושים פיזיים ולאתגרים. הייתי ילדה ספורטאית, כל החיים התעסקתי בספורט. ב'שכונה' היינו רצים, משחקים, מטפסים על העצים.

במהלך התיכון הייתי מתקרבת לחבורות של נערים עם טרקטורונים, אנשים שנמשכים אל הסכנה, שנהנים למשוך את החוויות של הגוף אל הקצה…

בצבא הכרתי את ניר, הקשר בינינו היה מאוד חזק ומשמעותי, מאז שהכרנו, לא נפרדנו יותר.

כשהכרנו ניר אהב לרכב על אופני כביש, הוא קנה לי זוג – והיינו יוצאים יחד לרכיבות משותפות.

ניר רצה שנצא לטיול ברחבי העולם, טיול שישלב מסע אופנועים זוגי ואינטימי.

במסגרת העבודה שלו, ניר הכיר את האופנועים, ומאז, האופנוע הפך להיות מרכז עולמו. כבת הזוג שלו, האופנועים ליוו גם אותי לכל מקום שאליו הלכתי.

לפני כשלוש שנים ניר נהרג בתאונת אופנוע,  ומאז האופנוע מלווה אותי בצורה מרירה ומתוקה – מצד אחד מציפים אותי זיכרונות טובים ורגעים מיוחדים, מצד שני הוא ה'אשם' במותו של ניר…

פן נוסף בחייו של ניר היה הציונות והאהבה לארץ. אהבה אינסופית והשקעה תמידית בביטחונה וקיומה של המדינה. הוא נהג לומר לי "אם למות, אז עם דגל המדינה…" – מסיבות אלה בחרתי את נושא העבודה הזו שמקשר בין ראשית הציונות, ראשית ההגדרה של 'היהודי החדש' כספורטאי, חסון וחובב הרפתקאות לבין מסעות אופנועים ברחבי העולם.

המידע הראשוני ביחס לנושא העבודה הגיע אלי מדר' חיים קאופמן, המרצה בקורס, שסיפר שלא נעשתה עדיין עבודה שסקרה את הנושא בעבר. התהליך של חיפוש המידע בארכיונים ובספריות היה תהליך ארוך ומעניין. הייתי קובעת פגישות חוזרות עם בתיה אחראית הארכיון, שהיתה קשובה ונעימה, ובכל פעם היתה מכינה לי מספר ספרים שונים עליהם הייתי עוברת, ממיינת, בוררת, מצלמת חומרים, והשלב הבא הוא שבכל פעם הגעתי לפריטי מידע נוספים והסיפור הולך ומתגבש, קורם עור וגידים. בין פגישה לפגישה חיפשתי מידע נוסף באינטרנט לפי שמות של אנשים ומקומות שעלו בכתבות השונות. בשעת קריאת סיפורי הדרך של המסעות והכנות לתחרויות שונות התרגשתי לקרוא את השפה המיושנת של תחילת המאה ה – 20, ולצידה תיאורי רגשות וחוויות שאינם שייכים לתקופה מסוימת, אלא הם על-זמניים וניתן להיקשר ולהתחבר אליהם בכל זמן ובכל מקום.

אני מרגישה שעצם הקריאה של סיפורי אופנוענים לפני כמאה שנים, מתובלים בשפה של תחילת המאה ה – 20 מצד אחד, אך מחוברים לכאן ולעכשיו של חוויות שחוו הסובבים אותי, עזרו לי בתהליכי הריפוי האישיים עם החוויה האישית שלי.