סמינריון בנושא: חוק הגנת הצרכן
לאחרונה ניתן פסק הדין בפרשת יונתן שינדלר[1] שהוא מפסקי הדין האחרונים פרי עטו של השופט רובינשטיין אשר בה דן בית המשפט העליון באישור תובענה ייצוגית נגד חברת החשמל בעילה אישית של הטעיית צרכנים. המבקש טען כי חברת החשמל הטעתה את ציבור הצרכנים מאחר והכלילה הטבות שכר בתעריף החשמל לאור טעות אקטוארית סביב התחייבויותיה הפנסיוניות שלה.
השופט רובינשטיין קבע כי יש למצוא עילת איסור ההטעיה, האמורה בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן קובעת כי "לא יעשה עוסק דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה" מצריכה הוכחה כי הפירמה הטעתה את ציבור הלקוחות במעשה או במחדל. כדי להוכיח את העילה יש למצוא את החלופה בסעיף ובמקרה זו נמצא חובת גילוי מידע מהותי שהוא: "המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית".
כידוע, הטעיה צרכנית הינה הצהרה כוזבת, לאמור, אמירה אשר לפיה קיים פער בינה לבין המציאות העובדתית מושא עסקה צרכנית ואשר יש בה כדי להשפיע על בחירתו החופשית והאוטונומית של צרכן סביר במהלך עסקיו מול ספק. יודגש כי בניגוד להטעיה החוזית המהוה פגם בכריתה ומשכך נוגעת אך למהלך ההתקשרות בעסקה (על פי חוק החוזים- חלק כללי), ההטעיה הצרכנית אינה מוגבלת לשלב הטרום חוזי גרידא .[2] לבסוף, נפסק כי ההטעיה גרמו בסופו של יום, לגביות יתר מהצרכנים. מצב המצדיק הגשת תובענה ייצוגית להשבה, ומתן אישור לה.
רשימת נושאים
צמצום פערי כוחות הצדדים לעסקת צרכנות.. 6
היקף חובת הגילוי בעסקה צרכנית.. 8
האכיפה הפלילית של עבירת ההטעיה. 19