עבודה סמינריונית בנושא השוני בין תפקיד המורה בבי"ס ”מסורתי” – ממלכתי רגיל לבין תפקיד המורה בבי"ס דמוקרטי
עבודה זו נועדה לנסות לבחון ולהבין את השינויים המרכזיים בין תפיסת התפקיד של המורה בבי”ס מסורתי (בי”ס ממלכתי ”רגיל” ומקובל) לזו של המורה בבי”ס דמוקרטי.
מערכת החינוך בישראל, כמו גם בעולם המערבי כולו, נמצאת בעיצומו של תהליך שינוי איטי ומתמשך. דרכי עבודה, שיטות הוראה ותוכניות לימודים מוחלפות חדשות לבקרים, לעתים מתוך שיקולים שאינם פדגוגיים טהורים, כמו שיקולי יוקרה ופופולאריות ושיקולים פוליטיים למיניהם. למרות השינויים הרבים הללו, מערכת החינוך הממלכתית בישראל עדיין דומה, במובנים רבים, למערכת החינוך שהתקיימה בארץ מראשית הציונות – מרבית המורים עוסקים בעיקר בהקניית ידע לשמו, חלק גדול מהמקצועות נלמד בצורה פרונטאלית מתוך ספרים והרצאות, ועבודת התלמידים מוערכת פעמיים בשנה באמצעות תעודה המסווגת את הישגיו הכמותיים של התלמיד – ציונים העושים שימוש במספר מוגדר ומצומצם של קטגוריות מילוליות (מ”בלתי מספיק” ועד ”מצוין”).
במקביל למערכת החינוך הקונבנציונאלית שתוארה לעיל בקצרה, ישראל שותפה בשנים האחרונות למגמה הולכת וגוברת, שיקשה להתעלם ממנה, של פריחת בתי”ס אלטרנטיביים מסוגים שונים.
בתיה”ס הללו מנסים להציב אלטרנטיבה למערכת החינוך הממלכתית המקובלת (מתוך תחושה של אי- שביעות רצון ממערכת זו). ישנם מודלים רבים ושונים של בתי”ס אלטרנטיביים, ומרביתם מוקמים על ידי עמותות פרטיות מתוך יוזמה של קבוצות הורים ומקבלים אישור ממשרד החינוך לאחר תקופה כלשהי של פעולה ללא רישיון.