עבודת סמינריון בנושא ההגנה על חושפי שחיתויות כעריכת דין חברתית/פוליטית ובחינה של ארשת הביטחון שיש לעובד כאשר הוא חושף שחיתות במקום העבודה
"חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז – 1997" (להלן: "החוק") חוקק על רקע הצורך לעודד עובדים הן במגזר הפרטי והן בשרות הציבורי לדווח על מעשי שחיתות ועבירות נגד החוק. בהוראות החוק והפסיקה ניצבות שתי תכליות עיקריות הנובעות מזיקתו של העובד למקום עבודתו. אחת, מבקשת להגן על העובד חושף השחיתות ונקבעה לעובד הזכות להגיש תלונה לרשות המוסמכת, זאת מבלי שייפגעו בשל כך מעמדו ותנאי עבודתו. השנייה , עידוד עובדים לחשוף שחיתויות במקום עבודתם, מתוך הנחה שזכותו הבסיסית של אדם לעבוד במקום עבודה נקי משחיתות וכי מיגור תופעת השחיתות במקום העבודה הוא אינטרס משותף לעובד, ליתר העובדים ולציבור בכללותו.[1] אין חולק כי להתנהגותם של העובד והמעביד בנוגע לחשיפת שחיתויות השפעות על סביבת העבודה והדבר משקף מסר ברור אותו נועד החוק להגשים, והוא "מימוש זכויותיהם הבסיסיות של העובדים שלא ללקות בזיהום סביבתי הנובע ממעשי שחיתות, למשוך ידם מהם ולתרום לסילוקם".[2]
בעבודה זו אדון בקשיים בהם נתקלים חושפי השחיתות וכיצד החוק בא לידי ביטוי בסיוע לחושפי השחיתות באמצעות בחינה האם החוק מעניק בפועל הגנה מטיבה שיש בה לעודד חושפי שחיתויות? נבחן זאת על רקע הנתון שפורסם בעניין זה (בפרסום נמצא כי מתוך 16 תביעות של עובדים חושפי שחיתויות 13 תביעות נדחו ו-2 הסתיימו בפשרה). אציין כי מבחינת השערת המחקר אני סבור כי עובד שחשף שחיתות מוגן על פי החוק בישראל ויכול להמשיך בתעסוקה הוגנת ויחסי העסקה הוגנים. אני סבור שיש לעובדים חושפי שחיתות הגנה ראויה על זכויותיהם מעבודה ע"י החוק, בית הדין לעבודה וע"י משרד מבקר המדינה.
תוכן העניינים:
מאפיינים והגדרות החברה לשחיתות. 3
חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, התשנ"ב-1992. 5
חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958. 6
הסיוע והגנת החוק לחושפי שחיתויות. 7